• "חג ביכורי היאם נערך מדי שנה לפני תחילת האסיף, כדי לחלוק כבוד לאלת האדמה ולרוחותיהם של אבות השבט. אי-אפשר היה לאכול בטטות חדשות עד שכמה מהביכורים יוענקו לכוחות העליונים הללו.
    גברים ונשים, זקנים וצעירים, חיכו בכליון עיניים לחג ביכורי היאם כי הוא פתח את עונת השפע – השנה החדשה. כל מי שעדיין היו לו בטטות מן השנה הישנה נפטר מהן. השנה החדשה חייבת להתחיל בבטטות טעימות וטריות ולא ביבול הקמוט והסיבי של השנה הקודמת".
    (מתוך הספר "הכל קורס", המתאר את המסורת הכפרית באפריקה בסוף המאה ה-19)

כל מי שגידל פעם משהו, ולו רק גלעין אבוקדו בצנצנת, מכיר את תחושת ההתרגשות והפליאה עם כל עלה חדש, עם כל ניצן. בוודאי כך כשבאים הפירות, אז עולה תחושת ההודיה על גדותיה. על אחת כמה וכמה כשמדובר על חברה חקלאית שכלכלתה מבוססת על פרי האדמה. לכן, לא מפתיע למצוא מאפיינים דומים של שמחה והודיה לציון ביכורי היבול בקרב כל התרבויות החקלאיות, בכל הזמנים ובכל המקומות.
כל אחת חוגגת את היבולים המרכזיים שלה. באפריקה זהו החג השנתי של בטטות ה"יאם", ואילו אצלנו – לא חג ביכורים אחד, אלא "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם".

דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ
מה מביאים? התשובה האוטומטית היא כמובן שבעת המינים. אך למעשה 4 מתוכם זכו למעמד מיוחד: החיטה, השעורה, הענבים והזיתים, אבות המזון של העולם העתיק.
כל השנה החקלאית הארצישראלית סובבת סביב אותם ארבעה יבולים : "יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים, יצא קציר ונכנס בציר, יצא בציר ונכנס מסיק" (ירושלמי יבמות ט"ו ב).

מתוך מעמדם המרכזי בחיי היומיום נגזרת גם משמעותם הדתית: הם הגמול אלוהי על קיום המצוות (וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי… וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.),
מהם צריך לכבד את הכהנים (רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ …תִּתֶּן לּוֹ), והם המלווים את הקורבנות בבית המקדש . (סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשמֶן כָּתִית…ְונִסְכּוֹ… נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה).

היינו מצפים, אם כן, לחגיגות יבול דתיות הקשורות לכל ארבעת הגידולים האלה.
אלא שאם נבדוק את לוח החגים, נגלה להפתעתנו שאחד מהם חסר. החיטה והשעורה קשורות לפסח ולשבועות, השמן – לחנוכה. ולאן נעלם חג היין?
לקרוא את ההמשך »