איך אפשר להשתלט על ילד פרא?
מקל וגזר, כסא קשה
מיטה רכה, חסד ורסן, פחד
ומים, שוט וחלום,
ליטוף במצח, יד לבנים, מתן ומוות
ספוג וסרט
סיר, ספר, סוף וסיפור
(יהודה עמיחי, "איך אפשר להשתלט על ילד פרא")

 סוגיית ההורות ממלאת פרקים שלמים במקרא. והפגיעה בה – על אחת כמה וכמה. מי הנפגעים? מפת הסבל התנכ"ית משורטטת בקווים ברורים: הכמיהה לילד היא נחלתן הבלעדית של הנשים. הן המתפללות, בוכות ומתמרמרות, כמו שאנו קוראים בכל סיפורי העקרות. ומהצד השני, השכול והאובדן שייכים לגברים. הפעמים היחידות שבהן מופיע במקרא שכול נשי הוא אינו עומד בפני עצמו אלא משמש להבעה של משהו אחר, בין אם זו מטאפורה– "רחל מבכה על בניה כי איננו",  ובין אם הפגנת יכולת גברית (חכמת שלמה במשפט שתי הנשים על התינוק המת; היכולת הניסית של אליהו להחיות תינוק). לשכול הגברי, לעומת זאת, יש נוכחות עצמאית ועוצמתית, שנחרתת היטב אצל הקורא.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת